החלטה בתיק בש"א 12567/05

1.         נגד המבקשת ונגד עוד שני נתבעים (נהג הרכב ומבטחתו) הוגשה לבית המשפט המחוזי תביעה לפיצויים על נזקי הגוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים מיום 26.7.98 והמבקשת מצדה הגישה הודעה לצד ג' נגד הנהג ונגד מי שהתיר לו לנהוג ברכב, למקרה שתחוייב בפיצויים. לאחר שמיעת ראיות נקבע כי על המבקשת לשאת בפיצויים שכן הנהג נהג ברכב בזמן פסילה; הפיצויים נקבעו לסכום של 454,000 ש"ח, וכמו כן חוייבו הנהג ומתיר השימוש ברכב להשיב למבקשת את מה שהיא תיאלץ לשלם מכוח פסק הדין.

            ההליך כולו נשמע בתביעה העיקרית, ולא היה צורך לשמוע ראיות בהודעה לצדדים השלישיים.

2.         בעקבות פסק הדין חוייבה המבקשת לשאת באגרת המשפט בגין ההליך העיקרי, ועל חיוב זה אין היא חולקת. בנוסף לכך, נדרשת המבקשת לשאת באגרת המשפט בגין ההודעה (בסכום של 31,481 ש"ח), ודרישת המשיבה בנידון זה נסמכת על ההוראה שבסעיף 6(ג) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח-1987 (להלן - התקנות). קובעת תקנה 6 כדלקמן:

"6. אגרה בתביעה לפיצויים בשל נזקי גוף

(א) בתביעה לפיצויים בשל נזקי גוף תשולם אגרה לפי פרטים 3(אא) או 7(אא) בתוספת הראשונה, לפי הענין.

(ב) אגרה כאמור בתקנת משנה (א) תשולם כמפורט להלן:

(1) עם הבאת ההליך לבית המשפט, לרבות הליך שהסעד המבוקש בו הוא פסיקת תשלום תכוף לפי חוק הפיצויים, ישלם התובע סכום בשיעור הנקוב בפרטים 8(א) או (ב) בתוספת הראשונה, לפי הענין;

(2) בוטל, נמחק או נדחה ההליך לפני שהחל הדיון בו, כאשר לא חלה בענין תקנה 15, ישלם התובע שליש מסכום האגרה החלה כאמור בתקנת משנה (א), בניכוי הסכום ששילם לפי פסקה (1) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 6, על היתרה, מיום הבאת ההליך לבית המשפט עד התשלום בפועל (להלן -הפרשי הצמדה וריבית);

(3) הסתיים ההליך בפשרה לפני שהחל הדיון בו, כאשר לא חלה בענין תקנה 15, ישלם הנתבע שליש מסכום האגרה החלה, בניכוי הסכום ששילם התובע לפי פסקה (1) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וישפה את התובע על סכום האגרה ששילם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית;

(4) הסתיים ההליך בפסק דין לחובת הנתבע או בפשרה שלא כאמור בפסקה (3), ישלם הנתבע את האגרה החלה בניכוי הסכום ששילם התובע לפי פסקה (1) ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית על היתרה, וישפה את התובע על סכום האגרה ששילם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית;

(5) נדחה ההליך או נמחק בפסק דין, ישלם התובע את האגרה החלה בניכוי הסכום ששילם לפי פסקה (1) ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית;

(ג) על אף האמור בתקנת משנה (ב)(3) או (4), התנהל ההליך בבית משפט מחוזי, וסכום הפיצוי שנפסק או שבעלי הדין התפשרו עליו נמוך משישים אחוזים מתחום סמכות בית משפט השלום ביום הבאת ההליך, ישלם הנתבע את האגרה כשיעורה בבית משפט שלום, והתובע ישלים את האגרה החלה בבית המשפט המחוזי."

3.         המבקשת טוענת כי אין לחייבה בתשלום האמור. כידוע, יכול התובע בתביעה לפיצויים על נזקי גוף לבחור לאיזו ערכאה מבין שתיים יגיש את תביעתו: לבית משפט השלום או לבית המשפט המחוזי. הסנקציה שבתקנה האמורה מטרתה למנוע שימוש לרעה בזכות הבחירה האמורה, שעה שהערכאה המתאימה היא בית משפט השלום, כפי סמכותו, לאור סכום הפיצויים שנפסק בסופו של דבר, בתביעת הפיצויים. רציונל זה אינו חל על ההודעה שהגשתה נכפתה על המבקשת, ולא בידה היתה הבחירה באשר לערכאה שדנה בתובענה.

            עוד טוענת המבקשת כי ההודעה לא  הצריכה שמיעת ראיות ולא גרמה להארת הדיון.

            כמו כן מסבירה ומפרטת המבקשת כי במקרים דומים, בבתי משפט אחרים, כשעלתה מלוקת זהה לזו שבעניננו לדיון, הודיעה המדינה על הסכמתה לביטול החיוב האמור, ולא יהיה זה ראוי לנקוט במקרה דנן דווקא, עמדה שונה.

4.         מנגד טוענת המשיבה כי העמדות בהן נקטה המדנה במקרים אחרים אינן בגדר תקדים, אלא עמדה ספציפית לאותו מקרה שבא בעבר לדיון, וכי יש להחיל את האמור בסעיף 6(ג) לתקנות גם על ההודעה האמורה ששלחה המבקשת בתובענה, שכן הודעה זו באה בגדרה של הגדרה שבס' 1 לתקנות האומרת כי תביעה כאמור היא "'תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף" - לרבות תביעה לשיפוי או לפיצוי על תשלום פנסיה, תגמולים וכל הוצאה אחרת ששולמו או שישולמו בשל נזקי גוף, לרבות תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ח - 1975 (להלן - חוק הפיצויים)."

5.         אמנם, תביעתה של המבקשת על פי ההודעה היא תביעה לשפותה או להשיב לה את מה שתיאלץ לשלם כפיצויים על נזקי הגוף שנגרמו לתובע בתאונה לפי חוק הפיצויים, אך הרציונל שמאחורי התקנה מחייב לפרשה כחלה על תביעה כאמור מקום שהיה בידי התובע לבחור היכן יגיש את תביעתו, לבית משפט השלום או לבית המשפט המחוזי, שאם בחר בחירה בלתי מוצדקת, והעסיק את בית המשפט המחוזי בענין שלכאורה יפה היה לבית משפט השלום, ישא בהוצאה הנדרשת. בחירה כזו לא עמדה בפני המבקשת; היא נגררה על כורחה לבית המשפט המחוזי בעקבות פעולתו של התובע, ועל כן, אין מקום לדרוש ממנה תוספת אגרת משפט.

            ר' רע"א 2992/98 לודמילה ספקטור נ' מגדל, פ"ד נב(3), 673 וכן החלטתו של כב' השופט דר בת"א 10267/97 שיר בלומין נ' המאגר, תקדין מחוזי 2000(2), 52991.

6.         איני סבור, בנוסף לכך, כי יש להתעלם מעמדת המשיבה במקרים קודמים, הנוגדת את העמדה הנוכחית, ולא בא מצד המשיבה הסבר מניח את הדעת לאבחנה בין המקרים האמורים, למקרה הנוכחי.